לכבוד עצמי העתידי,
אז את כבר בת 31, והיום לפני 3 שנים ישבת וכתבת את המכתב הזה בתקווה שעוד 3 שנים יהיה טוב יותר. סיימת את הלימודים רק לפני חצי שנה ואת מבועתת! זוכרת איך פחדת? פחדת מהמחשבה שלא תמצאי את עצמך בעולם הגדול, שלא תספיקי את כל מה שרצית כי פתאום החיים נראים כל כך קצרים. ותמיד במבט לאחור הכל מתגמד... אני מקווה שגם ברגע זה כל הפחדים מתגמדים ונראים לך מצחיקים וכבר לא רלוונטים. אל תשכחי אף פעם, את צריכה ללמוד, כל הזמן ללמוד ולהתפתח כי זה מה שמניע אותך מיום ליום. תהיי אמיצה! אל תוותרי לעצמך כי את יודעת למה את מסוגלת וכל הפחד הוא רק בראש. אם עדיין לא התחלת לעבוד במה שאת אוהבת תתחילי עכשיו. אל תתפשרי כי באמת שאין הרבה זמן והכי נורא זה להסתכל לאחור ולהתחרט! אל תתני לפחד שלך משינויים קיצוניים לעצור אותך מלהגשים את כל החלומות. בהצלחה

לכבוד עצמי העתידי, אני עייפה קצת, להתחיל לטפל בעצמי אחרי 15 שנות התעללות מסיביות.. זו לא פעולה פשוטה. התמורה ראויה, הדרך קשה מנשוא, אך מעל לכל זה.. ארורה אהיה אם אשחזר כשלונות במקום לבנות נצחון.
אני חייבת להגיע לבריאות, לבשלות, חייבת ומחויבת טרם אזרע חיים ואחריות עמם, לנהוג באחריות כלפי עצמי. אבל אני עייפה ולמודת קרבות, חבוטה ומיואשת..
החודשים האחרונים היו רוגע ושמחה, אבל החורף הזה והאפרוריות הנוראית שהוא משרה, אני מרגישה את המזג אויר טרם עזבתי את יצועי.
מה יהיה בשנה הזו? שנת הנחת יסודות אל עבר בגרות? מה אלמד אודות עצמי? אודות בעלי?
האם אוכל להפטר מעול החולי, עול העיוות המחשבתי? מה אעבור בדרך להחלמה מלאה?

אלוהים אדירים.... הלוואי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

לכבוד עצמי העתידי,
אקבל מעצמי את המכתב הזה כשאהיה בת 56! מאחלת שגם אז לא ארגיש שהמספר הזה הוא אני... הזהות האמיתית שלי זאת רוח של יושרה ואמת, שאוהבת ללא סוף, מלאה בהשראה ופתיחות ללמוד וללמוד, לשפר ולהשתפר, ואין לי כל קשר למספר הזה המופיע בתעודת זהות.
כשניפגש בעוד כשנה וחצי, ביתי כבר תהיה ילדה בוגרת ושותפה נפלאה לחיי, ואני אמצא בקלות יותר את הדרך לשלווה ולאיזון.
בן זוגי כבר נוכח בחיינו בטבעיות ובפשטות והחיים מוכיחים כמה הוא מתאים לי, לנו..
כבר אין לי צורך אובססיבי לביקורת. שיפוטיות לא נוגסת לי באנרגיה היומיומית כמו פעם.
ברור לי שיש תוצאות לכל ההשקעה עד היום - להיות מכוונת לטוב, לחמלה ומחילה לכוחם של ההרגלים.. והשלווה והענווה הם כבר חלק מזוהה בתוכי בלי מאמץ.
העבודה היצירתית מסבה לי הנאה, נחת וסיפוק - המצב הלכלי נוח מאד, כזה שמאפשר לטייל בעולם ולעצב לי בית לטעמי.
בסדנאות אנשים ממשיכים לחוות שחרור וחופש פנימי.
אני עושה ספורט ויוגה, הבריאות טובה והחיוך הוא חלק ממני בשוטף.
אני בהודיה שקטה על הכל, קטן כגדול...

לכבוד עצמי העתידית,
מקווה שהבנת שהאושר לא תלוי במשקל שלך, ושלא חזרת לחתוך את עצמך - אסור לך! דם וחתכים לא באמת מביאים אושר, ובטח שלא עוזר להקיא אחרי האוכל. תפסיקי להקיא, זה רע. את יודעת שזה רע, מקווה שהפנמת את זה. גם לצום זה רע, אבל זה עדיף על להקיא. תאכלי כמו שצריך! את יודעת שאת צריכה לעלות במשקל... מקווה שהגעת למשקל תקין ושאת מצליחה להרגיש טוב עם זה. צלעות בולטות זה לא יפה, תפנימי.
מקווה שהצלחת להתגבר עליו, להשיג מישהו חדש, או להשיג אותו לבאמת. מקווה שהיה לך הרבה סקס.
מקווה שהצלחת ליצור קשרים חדשים ומשמעותיים ולחזק את הקשרים הקיימים שבאמת חשובים לך. להבין מי באמת חברים שלך ומי סתם עושה לך רע.
מקווה שהצלחת לבלות, לרקוד, להשתחרר בדרכים נכונות (רמז: דם זה לא הדרך הנכונה).
מקווה שאת מצליחה בתפקיד,
ובעיקר בעיקר מקווה שאת בריאה ומאושרת. כי זה הולך ביחד. כל עוד את מונעת מעצמך להיות בריאה, את מונעת מעצמך אושר. והאושר כל כך קרוב, כל כך אפשרי, כל מה שאת צריכה לעשות זה להפסיק לטרפד אותו, להפסיק לתקוע לעצמך מקלות בגלגלים. את קורבן של הראש שלך, לא של שום דבר אחר. זה הכל בידיים שלך.
מקווה שלא נפלת שוב לדיכאון, ואם כן, תזכרי שיש דרך לצאת ממנו. כבר יצאת יותר מפעם אחת. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את העיניים ולחפש את הדלת, כי היא שם תמיד.
מקווה שאת כבר לא תלויה בגברים בשביל להיות מאושרת.
ומקווה שעברת טסט, זה גם חשוב!

לכבוד עצמי העתידי,
מסתבר שאני שוברת כאן את המאזן הדמוגרפי. כבר אמורה להיות אחרי שלב גידול הילדים, עצמאות כלכלית, בטחון בפרנסה. כבר לא עסוקה באיך לממן לימודים ובכל זאת...
נער אחד כמעט גבר, עם שיתוק מוחי ועתיד לוטה בערפל.
גבר חולה
והרבה חלומות שבורים.
ובכל זאת, עתיד יקרה שלי
עוד שנה מהיום מקווה שניפגש בריאות ומחוזקות, אחרי צמיחה כלכלית ונקיטת כל הפעולות והיעדים שקבענו לעצמנו.
שהתכנית שמ. ואני מגבשות בימים אלה תצא לפועל ותרים אותי לגבהים כלכליים שיאפשרו הגשמת כמה חלומות. (בשלב זה אפילו אחד, איזו חופשה)
תכנית מגובשת לבן האהוב שלי. הגשמת כמה חלומות שלו ופיזור פחדים וערפולים.
גוף מתוחזק בהתעמלות ונפש מרוממת ומסופקת יחד עם יעדים חדשים למימוש. (אנחנו באופן כללי לא בעד כיבושים).
שהסביבה הזאת שאנו חיים בה תייצר אף היא שקט.
שהמשפחה המורחבת והאהובה שלי תהיה בריאה ושמחה.

שכבר לא אהיה עצובה כל כך הרבה.

מקווה להיפגש במקום טוב.

לכבוד עצמי העתידי,
עברה עוד שנה אזרחית, ואת כבר לא ילדה...תסתכלי עלייך
אני כל כך גאה בך יקירתי..עברת כל כך הרבה ב10 השנים האחרונות, ושרדת הכל. בעצם לא רק שרדת הפרחת שדה פרחים מהשממה.
בגיל 35 התחלת הכל מהתחלה+ילד-בעל ואבא לילד.
גידלת אותו לבדך, הלכת ללמוד מקצוע חדש,
הקמת עסק קטן שפרח לאיטו איתך והיום הוא מתאים בול למידותייך, למדת להקשיב לעצמך ולסלוח לעצמך אבל בעיקר לאהוב את עצמך כפי שאת.
הילד כבר בצבא כמעט שנה, מסתדר שם מצויין למרות כל חששותייך הכבדים..הריי גידלת אותו מחוץ לקופסא
המקובלת ...ודאגת כל כך שהוא לא ייסתדר שם עם המסגרת הנוקשה, יצירת האומנות המקסימה הזו שלך, פרשה כנפיים יפייפיות ופרחה לה מן הקן, תוך רפרוף כנפיים זהירות.
וחיוך כובש.
ואת רוקדת ורוקדת, והשמחה גואה ועולה.
תזכרי את עצמך ! ואל תשכחי!
קודם את מסיכת הח&##1502;צן עלייך ורק אז על הילד..זוכרת? כמו במטוס.
העסק שלך פורח ועולה כמוך.
הכרת איש מקסים ,שאוהב אותך ומקבל אותך בדיוק כפי שאת ,לא פחות! הוא לא רוצה שתשתני בשבילו.
את כבר לא מסכימה לפחות.
מזכירה לך יקירתי תעשי רק מה שאת אוהבת! זה מה שהוביל אותך תמיד בחייך וכנראה שזה מה שנכון לך.
שתמשיכי לאהוב ולהיות שמחה ולחייך גם כשעצוב.
תהיי בJOY שבתנועה.
אוהבת אותך תמיד
אני

לאני העתידית שלי, בעוד כשנה....
קששששששההההה.... פשוט קשה לי. שלושה ילדים זה ממש ממש לא צחוק.. תמיד תפסתי מעצמי מישהי סופר חזקה, שמצליחה לעשות הכל, להספיק הכל, וגם אם לא לא נורא, לתקתק הכל... עם ים של סבלנות. הכל קטן עלי, יכולה הכל ועם חיוך... אבל המציאות קצת שונה.
הסבלנות כנראה יצאה לטיול יחד עם הכוחות שלי.. מי יודע מתי יחזרו. אולי כשאני יקרא את המכתב הזה בעוד שנה המציאות תהייה הרבה יותר קלה...
הילדים יהיו כבר יותר גדולים... עתליה אולי אולי תישן בלילה... נעמי אולי אולי לא תתעורר אפילו את הפעם האחת שלה לבקבוק. ואורי אולי אולי יפסיק לעשות פיפי במיטה....ואני...
אני ישן לילה שלם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כן כן, את כל השעות של הלילה.... רצוף...בלי לקום....ואולי הקימה הסופית תהייה לא בחמש... אלא בשש... או שש וחצי...
חחחחחח...זה נשמע לי בדיוני!.... אולי אפילו לא שווה לפנטז על זה כדי לא להתאכזב.
אבל התקווה קיימת.. אין מה לעשות.. אולי האופטימיות יצאה יחד עם הסבלנות והכוחות לקצת זמן אבל אני דואגת שהיא תחזור תמיד.
אז זהו, אני עתידית שלי... שתדעי שאני מנסה להיות חזקה... לנשום עמוק.. לא לצרוח עליהם.. לא להתעצבן כל כך הרבה... לא לתפוס אותם בעצבים... לא לגרום להם לבכות בגלל שאני מאבדת את זה מעייפות.
מעניין מה יהיה בשנה הבאה....
בטוח יהיה יותר טוב.

לכבוד עצמי העתידי,
היי, את בת 28!
איזה מגניב!
קודם כל, תחייכי :)
כן, את החיוך היפה והגדול שלך, הוא תמיד עובד על כולם, כולל על עצמך, אז תני חיוך!
יופי.
עכשיו תעצרי ותגידי תודה.
על מה?
על כל הטוב הזה שיש לך בחיים.
חייכת שוב פעם, נכון?
מצוין!
עכשיו תזכרי ביום ההוא שכתבת את המכתב הזה.
אי שם בתחילת דצמבר, כשהכל היה לפני. לא ידעת מה בדיוק הולך להיות השנה.
והנה השנה עוד מעט נגמרת.
המון מטלות, מטרות, חלומות.
אפילו סיימת את לוח ההשראה רק ב2.12.12.
אני רוצה להזכיר לך שאם עדיין לא יצאת לעצמאות, למרות שזה היה היעד, זה לא נורא, לכל דבר יש את הזמן שלו. והכל יסתדר כמו שצריך להיות.
והנה הגיע אוגוסט 2013.
מקווה שטסת לניו יורק עם ההורים ועם אחותך.
מקווה שאת מאוהבת.
מקווה שהוא האחד, ואת האחת. ושניכם בחרתם אחד בשניה.
וכל בוקר אתם קמים ובוחרים אחד בשניה מחדש.
מקווה שאחותך בזוגיות בריאה ומגשימה את עצמה.
אני מקווה שההורים בריאים ומרוצים ומחייכים מנחת.
מקווה שסבתא מפנקת ומבשלת לנו בבריאות ובכייף.
ואני בעיקר מקווה שאת מרוצה.
מהכל. מהחיים, מהימים, מאחרים. מעצמך.

28, זה גיל מגניב!
לכי תעשי עוד קעקוע! :)

יום הולדת שמח
ואל תשכחי, היקום אוהב אותך ולטובתך. תאמיני.

לכבוד עצמי העתידי,
אני לא מרוצה ממך נכון לעכשיו. החיים שלי פשוט סטטיים בצורה מכאיבה ואני מרגישה שהסטטיות הזאת נובעת מפחד לשנות. אני מעריכה אותך על כך שבכל זאת עשית מספר צעדים בדרך לשינוי אבל אלה צעדים קטנים ואין לי סבלנות לקצב האיטי מאד שלך. אפילו ההליכה שלך איטית ואני מרגישה שאת בודדה וצמאה לחברה למרות שיש לך חברות משפחה בן זוג וילד ולכאורה את לא שייכת לפרופיל הבודד הזה אבל את מתקשה לתחזק את החיים שלך ופה הייתי מצפה ממך לשינוי. את רואה את עצמך מחליפה בעוד שנה מקום עבודה ויוצאת מהמצב הנוח? את רואה את עצמך יוזמת יותר מפגשים חברתיים ומרחיבה את מעגל החברים שלך? את רואה את עצמך משקיעה בחיים שלך?
אני מאד מקווה שכשתקראי את המכתב מעמך תהיי במקום אחר. אני מאחלת לך שתאהבי את עצמך ותרגישי שאת במקום נכון יותר עבורך ולא משנה איפה תהיי.
אבל כל זה דורש עבודה חביבתי ואת צריכה להתרגל לעבוד ולא לבחור תמיד בפתרונות הקלים מדי או הקשים מדי. קשה לך למצוא את דרך האמצע.
את תהיי בסדר כי את אישה מדהימה. את יודעת להיות טובה לאחרים וקשה לעצמך. תרשי לעצמך להיות יותר טובה אל עצמך במובן של לעשות בחירות טובות ולא להסתתר מאחורי ההלקאות העצמיות שנותנות לך את ההרגשה שאת מודעת אבל מודעות לא באה במקום עשייה.
אני אוהבת אותך ורוצה שתמצי את עצמך
ש.

לכבוד עצמי העתידי,
את שלמה לחלוטין עם מה שהחלטת.
זה כואב וזה קשה, ואת מתגעגעת, אבל את יודעת שלא היה לך מספיק טוב.
את לא צריכה לדכא את הצרכים שלך בשביל להיות עם מישהו.
את יודעת שאת צריכה לאהוב את עצמך, וזה מה שאת עושה.
מגיעה לך אהבה, וחום ואינטראקציה.
הוא אוהב אותך, ויודע שאת מדהימה ונהדרת. אבל לא הצליח לתת לך את מה שאת צריכה.
הוא לא מסוגל בשלב זה.
שניכם יודעים שזה נכון.
הוא צריך לעבוד על עצמו, וכנראה שזה יקח שנים. הוא לא יכול.
את אוהבת את עצמך.
ואת תמצאי מישהו מדהים ממנו.
את עושה את זה בשביל משהו טוב יותר.
וגם תמצאי דירה הרבה יותר טובה, גם אם לא ברגע זה. גם זה את יודעת שאת רוצה והגיע הזמן לשינוי. ובעלת הבית שלך סתם פוסטמה משוגעת. את צריכה קצת להתאמץ, ואת תמצאי דירה חדשה.

לכבוד עצמי העתידי,

רק כמה מילות אהבה.
מגיע לך.
את שאהבת את כולם ורק לא את עצמך , לומדת לעשות בימים אלו את צעדייך הראשונים באהבה עצמית ובעיקר מבינה שאת החברה הכי טובה לעצמך.
תסתכלי אחורה, כל הפרידות, העצב, ההתעללות הנפשית, הגירושין, הלבד שהיה קשה אך גם קסום במידה מה -מתוך השברים והאבק צמחה אישה חדשה.
אישה שלא יודעת לקבל לא, שלא מוותרת, שבועטת לפחדים שלה בבטן (ואחכ מבקשת מהם סליחה שכאב:-),אישה שלומדת.
אני מאחלת לך שתקבלי את המכתב הזה תסתכלי אחורה בחיוך ותגידי שהיה שווה. כל רגע, כל פיסה קטנה. אני מאחלת לך שהמכתב יביא לך בשורות טובות, חיוך ואהבה ובעיקר שתוכלי להסתכל אחורה בסיפוק וברוגע.
שלך ורק שלך
את.

שלום לך ילדה,

ילדה בנפש הכוונה.
אני יודעת שכשתקראי את המכתב תרגישי כבר אישה על אינסוף החוויות שעברת, רגעי השמחה בהם צחקת, ורגעי הכאב בהם נעצבת, אבל בבקשה, תשמרי על הילדה בנפש שלך, אל תתני לאף אחד להעלים את הספונטניות והתמימות שבך.

אני שולחת את המכתב הזה לתחילת הקיץ, כסמל להתחלות חדשות, לאושר ולאהבה.
בנוסף אני יודעת שבתאריך הזה אציין כבר חצי שנה בשירות הצבאי, שלו אני כ"כ מחכה.

עברת לא מעט בתקופה האחרונה.
הפרידה מבן הזוג, החבר הכי קרוב, שהתגלה כעוטה מסיכה, כלא אמין, כבוגד.
גיוסן של החברות הטובות לקשר מבית הספר להיות רופף יותר.
העבודה הקשה כדי להרוויח כסף ביושר, וכדי לחסוך על מנת לא להעיק על אמא ואבא.
המשפחה שהתרחבה ופתאום הפינה שלי בבית כבר לא שלי עוד, וכל כך רוצה למצוא פינה חדשה.
אני מקווה שמצאת אותה במסגרת הצבאית. שאת מחייכת כל בוקר,אפילו שאת רחוקה מהבית ויודעת שנותר עוד שבוע לאוכל אמיתי של אמא. שאת לא נשברת אפילו שהתפקיד קשה, כי סומכים עלייך. שאת מפיקה מכל רגע את המיטב, ושואפת לפסגה ולמצויינות כמו שתמיד עשית והצלחת! שהכרת חברות טובות, שיתגלו גם כחברות נפש לכל החיים. מאחלת גם שאולי הכרת בחור שראוי לחברה טובה כמוך, ולאהבה ולמסירות שלך.
מקווה שלא למדת על בשרך, אלא מטעויות אחרים, ושאת בדרך הנכונה.

אם את יכולה להסכים עם המשפט הבא, שתדעי שעשית את ה"אני" שלך בעבר מאושרת:
- טוב לי במקום בו אני נמצאת. אני שלמה עם כל דבר שעשיתי, כל דבר שאני עושה. לא מתחרטת על דבר. אישה חזקה, שעומדת על שלה, מעריכה את עצמה, אוהבת את עצמה, ועם זאת אוהבת ונותנת לסביבה-

מצפה ממך לגדולות,
בכל זאת אם אני לא אאמין בך, מי כן?
אל תתעסקי בעבר. תחיי את הרגע.
אוהבת מאוד.
אני.